"מקדש ה' ונקודת המרכז של האתחלתא דגאולה"
קול קורא בחתימת הרב הראשי הספרדי בטבריה
ר' יעקב חי זריהן וראש העיריה שמעון דהאן.

מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים.

​

מזה כמאתים שנה אשר הוקם הישוב העברי החדש בטבריא, נתקיים בה בית הכנסת הגדול לספרדים, הידוע, בעיר העתיקה ע"י חוף הכנרת.

​

בית כנסת זה חופף עליו הוד קדושת מסורות עתיקות. יש המייחסים אותו עד ליהושע בן-נון (ספר "גלילות א"י" ומובא גם בספר "סדר הדורות" דף כ"ח), והשגרה הידועה, היא, שכאן בבית-הכנסת הזה ישבה הסנהדרין בחנייתה האחרונה בטבריא, לאחר עשר גליותיה (ר"ה ל"א, יראה בספר "טובת מראה" י"ט כ').

​

הדברים האלה על קדמותו של ביהכנ"ס הנ"ל אשר גם האר"י ז"ל, שהעיד, כי "יש בביהכ"נ הזה, ביחוד באמצעיתו ובקרן זוית שבמערבו, קדושה גדולה ונפלאה מזמן קדמון", עד שהאר"י בעצמו קבע לו מקום שם בכל עת שהיה מבקר בטבריא (שבחי ירושלים, וחבת ירושלים דף כ"א). ולנכון, בפינה הצפונית-מערבית של ביהכנ"ס, נמצאת באר מים עמוקה מאד המיוחסת לתקופת הרומאים או קודם, וכנראה נעשתה לטהרת ידי המתפללים.

​

ממקום זה, איפוא, יצאה ההוראה לעם ישראל, במשך שנות קיומה של הסנהדרין בטבריא. בביהכ"נ הזה התכנסה הנשיאות של שלשלת בית דוד, מימי רבינו הקדוש ועד ר' הלל הנשיא האחרון. פה התרכזה ההנהגה המדינית והרוחנית של כל עם ישראל בארץ ובגולה, אחר חרבן ירושלים. כאן היה בית קדשה ותפארתה של האומה כולה עד לחרבנה של טבריא, בימי מסע הצלב.

​

בימי דון יוסף נשיא, בשנת ה' שכ"ה, נתחדש בנין ביהכ"נ הזה יחד עם חדוש בנינה של טבריא, ושוב נחרב בשנת ה' ת"ך בערך, אך יסודותיו נשארו קיימים. כאשר בא הרב חיים אבולעפיא זצ"ל, המיישב והבונה את הישוב האחרון בטבריא בשנת ת"ק, מיד חדש את בניין ביהכ"נ הזה, ויהי לבית-הכנסת הגדול והמפואר שבכל א"י (זמרת הארץ דף ד').

​

בכל מאתים השנים האחרונות היה ביהכ"נ העתיק הזה לפארה של טבריא. נוסעים רבים שבקרו בבירת הגליל התחתון נהרו אליו לראותו, לראות את השער המצוין מכל משכנות יעקב שבישוב הישן.

​

והנה לצערנו הרב, עקב השיטפון הגדול שהציף את טבריא בשנת תרצ"ד, נהרס ביהכ"נ הנ"ל. המאורעות שבאו אז כחטף, והמלחמה העולמית השניה שפרצה אחריהם, הפריעו בעד בנינו, ונשאר הרוס ועזוב בין עיי החורבות וההריסות אשר סביבו.

​

עתה שהמלחמה באירופה נגמרה, לא יתכן להמשיך להביט בשיוויון נפש ובאדישות על המקום הקדוש הזה. שהיה למשוש תפארתנו. חובתנו הראשונה לאוקמא שכינתא מעפרא, ולחדש את בנינו של בית-הכנסת המסורתי והנערץ בקדושה, המקור שממנו שאבה כל א"י והגולה את קניני הרוח והיהדות משך אלפי שנות גלותנו עלינו להשיב את שבותו ביתר נוי ופאר,ולהרחיב את גבולותיו,כדי שיהיה מקדש ה' ונקודת המרכז של האתחלתא דגאולה, אשר טבריא נועדה ומיועדה אליה, כמאמרם ז"ל: "מטבריא עתידין ליגאל" (ר"ה ל"א והרמב"ם).

​

ועדה מיוחדת הרכבה לשם קימום ושיקום בית-הכנסת הנ"ל בהקדם הכי אפשרי. ואני תקוה שהצבור לכל זרמיו יתן את ידו לבנינו של בית מקדשנו זה, בנין שיהיה לתהלה ולתפארת.

​

ועדה מיוחדת הרכבה לשם קימום ושיקום בית-הכנסת הנ"ל בהקדם הכי אפשרי. ואני תקוה שהצבור לכל זרמיו יתן את ידו לבנינו של בית מקדשנו זה, בנין שיהיה לתהלה ולתפארת.

​

בשם הועדה לבנין בית הכנסת הספרדי
שע"י כוללות רמב"ה ספרי וועד העדה הספרדית בטבריה.

​